רוני סומק:
"בספר הזה יש מילים שאפשר לתלות על המקרר, מילים שאפשר באלף־בית שלהן לחזר, יש מילים שיורידו את הדגלים לחצי התורן ויש מילים שיזכירו לנו שיש פרחים מטפוריים שעדיין אסור לקטוף. אבל אם צריך למצוא קופסה שחורה, הרי שלדעתי היא מסתתרת בשורות הבאות שיואב כתב:
כְּמוֹ נְשִׁיקָה מִבַּעַד לְצָעִיף
זֶה מְעַנֵּג לְרֶגַע אֲבָל לֹא פּוֹגֵעַ
כְּמוֹ עֲפִיפוֹן צוֹנֵחַ לָרְצִיף
אֶל מוּל מַטַּס שְׁחָפִים מַרְהִיב וּמְשַׁגֵּעַ
כְּמוֹ קִנְאָה כְּבוּיָה לֹא מַכְאִיבָה
אוֹ מַצְלֵמָה בְּיָד לֹא יַצִּיבָה
זֹאת רַק גִּרְסַת כִּסּוּי לָאַהֲבָה
אודות
יואב גינאי הוא כותב, איש טלוויזיה ("לגעת ברוח") ורדיו ("מה יהיה"), חוקר תרבות וזוכה שלושה פרסי אקו"ם. בין מאות שיריו המולחנים: "דיווה", "אין מוצא", "כל נדרי", יינדליק ביחד נר", "חשבתי שיהיה רומנטי" ו"שלג בשרב".
